סט שלוש מדליות "שליטים בארץ הקודש"

מדלית "מתתיהו אנטיגונוס" נושאת את המנורה, מוטיבו המרכזי של אחד המטבעות היהודיים המפורסמים ביותר. המטבע, בעריך הפרוטה, הוטבע בתקופה שבין 40 ל-37 לפנה"ס, במלכותו של המלך החשמונאי האחרון, מתתיהו אנטיגונוס. מנורת הזהב ליוותה את בני ישראל במדבר ולאחר בניית בית המקדש בירושלים על-ידי המלך שלמה, היא הועברה לשם. אחרי חורבן הבית השני, נלקחה המנורה לרומא על-ידי טיטוס. דמותה המפורסמת מופיעה בתבליט בשער טיטוס שברומא, עד היום. לאחר קום המדינה, נבחרה המנורה כמוטיב המרכזי בסמל המדינה.

מדלית "יוסטיניאנוס" נושאת את דמותו של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון עם צלב בידו, המופיעה במטבע סולידוס הזהב שהוטבע במלכותו, בין 527 ל- 565 לספירה. הסולידוס היה מטבע בעל הערך הגבוה ביותר באותה תקופה. הוא נחשף בקופסת צדקה בבית כנסת העתיק במרות שבגליל העליון. יוסטיניאנוס הראשון היה הקיסר הביזנטי המפורסם ביותר, הבנאי הגדול של ירושלים בתקופה הביזנטית. הוא בנה שם את כנסיית הניאה המפורסמת המופיעה במפת מידבא שבגב המדליה.

מדלית "אוּמַיַה" נושאת את הכוכב והסהר שמופיעים בפַלס, מטבע נחושת שהוטבע בתקופה שבין 737 עד 750 לספירה, ברמלה, העיר המוסלמית הראשונה בארץ ישראל. רמלה הייתה בירת ג'ונד פלסטין, אחד מחמשת המחוזות של הפרובינקיה הסורית תחת שלטון הח'ליפה האומיי. כמו היהודים באותה תקופה, המוסלמים נמנעו מיצירת דמויות אדם וכך נמשכו למוטיבי הכוכב והסהר, שמאוחר יותר במאה ה-17, אומצו גם על-ידי הטורקים העותומנים.